שלום, 

ברצוני לספר לכם על סבי וסבתי, ארנה והרמן קלאוזנר ז”ל, מראשוני בית יהושע וניצולי שואה. הם הגיעו למושב זמן קצר אחרי שעלו לארץ בשנת 1951 וקיבלו צריף קטן ופשוט, שבהתחלה אפילו לא הייתה לו ריצפה. כמו כן קיבלו חלקה חקלאית קטנה והכשרה לעבודה בחקלאות, אימי, שהייתה אז רווקה, עבדה כעוזרת לגננת במושב.  בילדותי ביליתי שם את רוב ימי החופשה וכל הזיכרונות היפים ביותר שלי הם משם: אני זוכרת היטב את  הבית הקטן, שכבר היה בית אבן באותה תקופה וניצב לפני ביתו של לנדאו. את לול התרנגולות של סבא, את הצרכנייה הקטנה, את הפרות של קוטלובסקי שמהם נהגה סבתא לקנות חלב ואת ילדי  משפחות לנדאו וגוברובר שאיתם שיחקתי. בבית של גוברובר ראיתי לראשונה בחיי טלוויזיה. כל הכפר הגיע בערב לראות את הפלא… סבי נפטר בשנת 1971 וסבתי עזבה את בית יהושע בשנת 1972. אני הייתי אז בת 12. שנים אחרי כן חזרתי למושב בנסיבות אחרות: במהלך מלחמת המפרץ ינואר 1991 ברחתי עם הורי מרמת גן המופצצת ומצאנו מקלט בבית קטן בחצר של משפ’ שפרונג                                          קבוצת צעירים מבית יהושע

בברכה,  נעמי בנדה (נכדתם של הרמן וארנה קלאוזנר). 

הרמן קלאוזנר ולול התרנגולות

 

 

 

 

הפרות של קוטלובסקי